למעשה, כל תהליך החדרת האמונה ביציאת מצרים היה בעקבות שאלת אברהם אבינו בברית בין הבתרים "במה אדע כי אירשנה?". אמירה זו, היה בה נדנוד של ערעור כלשהו בשלמות הביטחון (לפי דרגתו של אברהם אבינו), וכאן – בנסי יציאת מצרים בא הדבר על תיקונו.

כל ספר דברים נאמר ב36 יום ופרשת בראשית

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט”א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט”א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש”י לר”ת).

א. תענית חתן ביום חופתו.  ב. "ממשה עד

חלילה לבת ישראל כשרה לומר כך. חז"ל אומרים:

זו שאלה לעניין, אבל קודם אעיר שהלשון שהעתקת

איני מבין. השואל ביקש לדעת "אם יש בזה

אין שום מחלוקת. כל האחרונים לרבות המקובלים הסכימו

א) לגבי גן עדן וגיהנם כתב רבנו בחיי

פרשת חיי שרה| בחומש בראשית יש בעיקר “סיפורים”

 אבל כיון שאין ידיעתו כידיעתנו והיא מסוג אחר לגמרי, אין פה מקום לסתירה כלל, וכמו שאדם רואה בעד החלון שראובן רצח את שמעון, ואיש לא יטעון שראייתו של הרואה "הכריחה" את מעשה הרצח, כך ידיעת הקב"ה את העתידות היא כעין הראייה שלנו את ההוה, כי הוא יתברך למעלה מן הזמן, ועבר והווה ועתיד שוים לפניו. והוא היודע והוא הרואה שפלוני "יבחר" לו דרך זו, בלי שזה מכריח את האדם לעשות מה שעשה.